פגיעה מינית עלולה להוביל לפגיעה מתמשכת בתחושת הביטחון, בתחושת השליטה, בהשתתפות בעיסוקים משמעותיים וביכולת לנהל שגרה יומיומית מיטיבה (Schröder et al., 2022). למקצוע הריפוי בעיסוק תפקיד מרכזי בקידום תפקוד, עצמאות והשתתפות (AOTA, 2020)  ומתאפיין במתן מענה להשלכות תפקודיות הנובעות מההפרעה הנפשית באמצעות כלים מעשיים, ייעוץ, הכוונה ותרגול (בוני, מן וניסן, 2016). קבוצות טיפוליות עשויות לסייע בהפחתת בדידות, בושה ואשמה, לחזק תחושת שייכות ואמון, ולאפשר למידה הדדית ועיבוד חוויות בסביבה בטוחה ומובנית (פולק, 2025). לפיכך, שילוב בין רכיב קבוצתי, ייעוץ, כלים מעשיים ותרגול תפקודי עשוי להוות מענה יעיל לשיקום הדרגתי של שגרה, ניהול זמן, הצבת מטרות ותחושת מסוגלות בקרב נפגעות תקיפה מינית.

המודל הקבוצתי מאפשר יצירת מרחב בטוח ללמידה, שיתוף והבניית משמעות, ותומך בהרחבת הידע, בחיזוק תחושת השליטה ובקידום עצמאות תפקודית. שילוב בין ידע, תרגול והצבת מטרות מהווה בסיס להתערבות ריפוי בעיסוק מותאמת באוכלוסייה זו.

 

מבנה קבוצת תפקוד

–       הקבוצה מתקיימת אחת לשבוע, במשך 45 דקות, לאורך 16 מפגשים

–       בכל מפגש יש שיח בנושא אחר, חלק מהקבוצות כוללות מידע פסיכו-חינוכי וחלק מהקבוצות תלויות בשיתוף ומחשבות של משתתפות הקבוצה. במידת הצורך ניתן לאחד מפגשים או לפצל אותם.

 

מפגש 1
פתיחה – שיח על החלמה על פי מודל ההחלמה (Deegan, 1996).

לאחר שכל משתתפת אומרת מה זה החלמה עבורה (שמש אסוציאציות או כל דרך אחרת) מציגים את המודל ואת הרעיון שהחלמה הינה תהליך אישי ומשתנה מאחד לאחד. ההחלמה איננה חזרה למצב שבו היה האדם לפני התפרצות המחלה, אלה בנייה מחודשת של החיים באמצעות מציאת המסוגלות העצמית. ההחלמה אינה קשורה רק להחלמה מסימפטום המחלה אלה גם החלמה מהסטיגמה והעדר ההזדמנות לקיום פעילויות משמעותיות (לידור ולכמן, 2007).

מודל ההחלמה מתמקד בחיזוק כוחותיו של האדם וביכולת לחיות חיים בעלי משמעות לצד אתגרים נפשיים מתמשכים. בניגוד לגישה הרפואית המסורתית, ששמה דגש על הפחתת סימפטומים בלבד, מודל ההחלמה מדגיש תהליכים אישיים של צמיחה, זהות מחודשת, קבלת אחריות ובניית חיים מספקים בקהילה. ההחלמה לפי מודל זה אינה בהכרח חזרה ל"מצב קודם", אלא תהליך אישי, לא-לינארי, של חיפוש אחר איזון, מימוש עצמי ושייכות. התמיכה בהחלמה כוללת עקרונות של שותפות, בחירה, אוטונומיה ותקווה, תוך יצירת סביבה מאפשרת ובעלת משמעות (Deegan, 1988).

בעקבות ההגדרה הנ"ל ניתן לעשות שיח חוזר על איך החלמה יכולה להראות עבורן. ניתן לשלב שיח על גורמים שונים התומכים בהחלמה.

 

מפגש 2

שיח על עצמאות – מה אומרת המילה "עצמאות"? מה מקומה של עצמאות מול תלות? האם עזרה מאנשים אחרים היא בהכרח תלות או דווקא תומכת בעצמאות?

לעיתים קרובות עצמאות מקושרת ליכולת לעשות הכל לבד ואילו היעדר עצמאות מקושר לקבלת עזרה. מתוך השיחה אנחנו רואות שלעיתים ההתעקשות על לעשות משהו לבד (או לוותר עליו) היא זו שמגבילה אותנו ומה שמאפשר לתפקד זה בקשת העזרה. אז איך אנחנו יכולות להיות עצמאיות בתוך בקשת עזרה? אנחנו יכולות לבחור ממי ומתי אנחנו מבקשות עזרה, איך אנחנו מבקשות אותה ואיך מתאים לנו לקבל אותה. העצמאות באה לידי ביטוי בבחירות שאנחנו עושות.

באמצעות דוגמאות של משתתפות לגבי אזורים בחייהן שחשוב להן להיות עצמאיות ניתן לשוחח על אספקטים נוספים של עצמאות כולל החשיבות של יכולת הבחירה וקיומו של ידע על מנת לאפשר קבלת החלטות מושכלות ולבחור גם באזורים בהם אנו נתמכים באחרים.

 

מפגש 3
גורמים המשפיעים על תפקוד

הצגת מודל אדם עיסוק סביבה ביצוע, מסגרת טיפולית ממוקדת לקוח שמטרתה להעריך בצורה מקיפה את הצרכים והיכולות של האדם בתוך ההקשרים הסביבתיים הייחודיים לו. המודל מדגיש את יחסי הגומלין בין ארבעה גורמים מרכזיים: האדם, הסביבה בה הוא פועל, העיסוקים בהם הוא משתתף, והביצוע בפועל של פעילויות אלו. המודל מכוון לשימוש בשילוב של גורמים פנימיים (כמו תפקוד פיזי ורגשי) וגורמים חיצוניים (כגון תמיכה חברתית ותנאי סביבה), על מנת לבנות את תכנית ההתערבות. המודל מכוון את ההתערבות לשיפור הביצוע או לשינוי בגורמי הסביבה או בבחירת העיסוק, תוך העצמת האדם ויצירת תחושת משמעות, מסוגלות ושייכות. המודל מבוסס על ההנחה שביצוע מיטבי מתאפשר כאשר מתקיימת התאמה בין האדם, דרישות העיסוק ותנאי הסביבה. שיבוש באחד מהם עלול לפגוע ביכולת האדם להשתתף בעיסוקים החשובים לו (Baum & Chirstiansen, 2005).

לאחר הצגת המודל ניתן לקיים שיח עם חברות הקבוצה על הגורמים השונים באדם, בסביבה, בעיסוק ובביצוע המשפיעים על כל אחת מהן. ניתן להתחיל לבחון מקומות שבהם ניתן לעשות שינוי על מנת לטייב את התפקוד.

 

מפגש 4

שביעות רצון מתפקוד – מילוי טופס שביעות רצון מתפקודי יומיום שונים ושיח עם עיסוקים משמעותיים.

ניתן להשתמש גם בסדר יום אופייני או בכל טופס אחר המתייחסת לתפקוד ולשביעות הרצון מהתפקוד. לאחר מכן כל משתתפת בוחרת עיסוק אחד משמעותי עבורה שהיא איננה שבעת רצון מהאופן שבו היא מתפקדת במסגרתו כהכנה לקביעת מטרות שבועיות.

 

מפגש 5

למידה ותרגול אסטרטגיה לקביעת מטרות

תרגול שימוש באסטרטגיה הבאה:

1.    הגדר את המטרה באופן ספציפי ופשוט: ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

2.    מנה שלוש דרכים אפשריות להשגת המטרה:

א. _______________________________________________________________

ב. _______________________________________________________________

ג. _______________________________________________________________

 

3. עבור כל אפשרות מנה יתרון אחד וחסרון אחד

יתרונות:

א. _______________________________

ב. _______________________________

ג. _______________________________
חסרונות:

א. _______________________________

ב. _______________________________

ג. _______________________________
 

1.    בחר את הדרך הטובה ביותר בה ניתן להשיג את המטרה. איזו דרך בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להצלחה?

2.    תכנן את הצעדים לביצוע הפתרון:

מי יהיה מעורב? מה יעשה כל אחד? מהי מסגרת הזמן? מה המשאבים הדרושים? אילו בעיות עלולות להתעורר וכיצד ניתן לפתור אותן?

 

מפגש 6

המשך נושא פתרון בעיות והשגת מטרות

דיון ולמידה על אסטרטגיות שונות לעידוד וסיוע בתפקוד יומיומי כגון:

•         להתחיל בקטן – לחלק את המטלה למטלות קטנות יותר

•         "חברה למשימה" – להיעזר באחרים/מוזיקה וכו'

•         להיעזר בטכנולוגיה או אביזרי עזר

•         למפות אילו חלקים כן נמצאים בשליטתי ולהתמקד בהם

•         לקבוע שעה מוגדרת מראש לביצוע המשימה

•         להגדיר "TIME BOX" – פרק זמן ריאלי (יכול להיות גם 5 דקות) שבו מבצעים את המשימה וכשנגמר פרק הזמן מפסיקים

•         סמיכות עיסוקים – להצמיד מטלה למשהו שקיים כבר בסדר היום (כל פעם שאני חוזרת מחדר כושר מיד שמה מכונה)

בסוף הקבוצה כל משתתפת בוחרת אסטרטגיה מתוך אלו שהוצגו בקבוצה שהיא רוצה לנסות במהלך השבוע הקרוב. ניתן ליישם את האסטרטגיה על תפקוד שבחרה באחת הקבוצות הקודמות או לבחור תפקוד חדש.

 

מפגש 7

המשך שיח על אסטרטגיות תומכות תפקוד 

פתיחת הקבוצה בשיח על האסטרטגיות שחברות הקבוצה ניסו במהלך השבוע, האם הצליחו לנסות? האם האסטרטגיה סייעה?

לאחר מכן, במידה ובקבוצה הקודמת לא הוצגו כל האסטרטגיות ניתן להמשיך להציג אסטרטגיות שלא נידונו בקבוצה הקודמת, לתת דוגמאות ולאפשר בחירה של אסטרטגיה חדשה לשבוע הקרוב.

 

מפגש 8

שגרות והרגלים

שיח על חשיבות שגרה כמספקת ביטחון, וודאות, מפחיתה את מספר ההחלטות שצריך לקבל במהלך היום ובכך מורידה עומס קוגניטיבי וכן העברת תפקודים מהמודע אל האוטומט מסייע בהפחתת עומס (ניתן להציג נתונים על מספר ההחלטות שאדם בוגר נדרש לקבל במהלך היום). על ידי שיתופים מהקבוצה תעשה עבודה על זיהוי נקודות שונות במהלך היום שניתן להפוך לשגרות קבועות. מעבר לעבודה אישית של בניה ותכנון של שגרת בוקר, שגרת ערב או כל שגרה אחרת.

 

מפגש 9

גורמים מאפשרים ומגבילים בתפקוד

 לאחר השיח על האסטרטגיות השונות, במהלך קבוצה זו נזמין את חברות הקבוצה להעלות חסמים שונים לתפקוד שלהן, מתוך חוויות השבועות האחרונים או באופן כללי – אל מול החסמים לתפקוד כגון ירידה במצב הרוח ומורכבות גבוהה של מטלה אילו גורמים מאפשרים קיימים? אילו גורמים מאפשרים בעצמי או בסביבה יכולים לסייע בביצוע המטלה או להעלות את מצב הרוח – במילים אחרות מה סביבי יכול להצביע על איזו אסטרטגיה תתאים לי ותעבוד בשבילי. לנסות לעזור לחברות הקבוצה לעשות התאמה בין המאפיינים האישיים של כל אחת מהן לאסטרטגיות שהוצעו.

 

מפגש 10

ניהול זמן וסדר יום 
צביעה של דיאגרמה המייצגת עיסוקים במהלך היום (עוגה, עמודות או כל דיאגרמה אחרת). ניתן להיעזר בטבלת סדר יום אופייני, לסכם את מספר השעות המוקדשות לכל תחום עיסוק ואותו למקם בדיאגרמה.

כל משתתפת בוחרת איזה מהעיסוקים השונים להרחיב או לצמצם ומה יכול לעזור לה לעשות את זה. בסוף הקבוצה כל אחת לוקחת על עצמה מטרה קונקרטית לשבוע הקרוב.

 

מפגש 11

ניהול זמן– הצגת אסטרטגיה לניהול זמן

חלוקה לרבעים לפי שילוב בין חשוב לדחוף.

–  חשוב ודחוף – עיסוקים הכרחיים ותלויי זמן – בדרך כלל דברים שנדחו לרגע האחרון – חשבונות שלא שולמו בזמן, ניקיון בית שנדחה, פגישות עבודה שלא ניתן לדחות, כביסה שלא כובסה וכו'

–  חשוב ולא דחוף – דברים חשובים אבל יש זמן לעשות אותם, לא דחופים לעכשיו, לא תלויי זמן – לנקות את הבית, לשלם חשבון חשמל שהתאריך שלו חודש קדימה, לבקש הנחה וכו'. בדרך כלל עיסוקים ברבע הזה, אם לא יטופלו, יהפכו להיות חשובים ודחופים. ככל שיבוצעו כשהם עדיין לא דחופים יש יותר גמישות ופחות חרדה.

–  לא חשוב ודחוף – לרוב כלולים עיסוקים שאחרים רוצים שאעשה אך לא חשובים לי, יחד עם זאת הם כן תלויי זמן. לדוגמא – חתונה או אירוע משפחתי אחר שלא מאד חשוב לי, להכין אוכל למישהי חולה/יולדת, לאסוף למישהו חבילה, לפגוש מכר לקפה.

–  לא חשוב ולא דחוף – ברבע זה יכנסו לרוב עיסוקי פנאי שלא ממש ממלאים אותי כמו גלילה בטלפון, צפיה בטלוויזיה וכו'

משתתפות הקבוצה יכולות לתת דוגמאות לגבי עיסוקים שלהן ולאחר מכן ניתן לקיים שיח על איך ניתן לנייד עיסוקים בין הרבעים השונים ולנהל את סדר היום בצורה הטובה ביותר. ניתן לסיים את המפגש בעבודה עצמאית כאשר כל אחת מארגנת את סדר היום שלה בצורה הטובה ביותר. מתחילים בעוגנים של דחוף וחשוב ובונים סביבם בהדרגה.

מפגש 12

מוטיבציה

בתחילת המפגש מפזרים משפטי מוטיבציה שונים ושואלים את חברות הקבוצה לאיזה משפט הן מתחברות ואיזה משפט מעצבן אותן. ניתן לחפש קווים מקבילים בין משפטי המוטיבציה שמרגישים רלוונטיים לבין תפקוד – איך ניתן לגייס אותם באופן יומיומי על מנת שיסייעו לתפקד.

 

מפגש 13

המשך מוטיבציה

בהמשך לקבוצה הקודמת, הצגת מוטיבציות שונות לפעולה על פי תאוריית ההכוונה העצמית (Deci & Ryan, 1985). תאוריה זו מבחינה בין סוגים של מוטיבציה לפי הסיבות או המטרות שגורמות לפעולה. ההבחנה הבסיסית ביותר היא בין מוטיבציה פנימית, הנוגעת לעשיית דבר משום שהוא מעניין או מהנה, לבין מוטיבציה חיצונית, הנוגעת לעשיית דבר משום שהוא מוליד לתוצאה מובחנת מסוימת. בנוסף ניתן להתייחס לסוגים ספציפיים של מניעים לפעולה הנכנסים תחת מוטיבציה פנימית וחיצונית כגון מניע יצירתי, מניע חברתי, מניע כלכלי, מניע כבוד וכו'.

כל משתתפת יכולה לזהות את המניעים שמדרבנים אותה לעשיה וכיצד יכולה להשתמש בהן לעודד אותה לעשיה.

 

מפגש 14

חוסר אונים נרכש 

הצגת התפקוד כנע על ציר בין תפקוד מכאני, פרוצדוראלי, לבין תפקוד שבו יש נוכחות ברגע ומעורבות מלאה. ניתן לנהל שיח על גורמים שונים שמשפיעים על התנועה על הציר הזה ועד כמה יש או אין שליטה על גורמים אלו. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על תחושת השליטה הוא ניסיון עבר שלילי המוביל לחוסר אונים נרכש. ניתן לתת דוגמאות איך מתפתח חוסר אונים נרכש ואיך הוא משפיע עלינו (אחת הדוגמאות הבולטות בספרות הינה כאשר קושרים פיל תינוק בחבל ליתד והוא אינו יכול להשתחרר, גם כאשר יגדל ויוכל פיזית להשתחרר הוא לא ינסה מאחר ולמד שאיננו יכול).

יש חשיבות למתן פרשנות חומלת לכישלונות, כשזו תתאפשר, ניתן יהיה לגשת שוב למשימה או מטלה. על סמך דוגמאות מהקבוצה ניתן לנתח גורמים מגבילים וכיצד ניתן להסתכל מנקודת מבט אחרת ולהיחלץ מהמצב. כמו כן להדגיש את החשיבות ברכישת הצלחות קטנות כדרך להילחם בחוסר אונים.

 

מפגש 15

חוסר אונים נרכש- המשך

בהמשך לקבוצה הקודמת, רכישת ידע תומכת בעצמאות, בקבלת החלטות מושכלת ובתחושת שליטה ועוזרת להתמודדות עם חוסר אונים נרכש. במסגרת קבוצה זו ניתן לקיים שיח על זכויות שונות ואפיקי שיקום שונים – מטעם סל שיקום, ביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד התעסוקה.

 

מפגש 16

סנגור עצמי 

סנגור עצמי הוא היכולת לעמוד על זכויות, לבטא צרכים, רגשות ודעות באופן ברור, ישיר ומכבד. זוהי מיומנות המסייעת לקחת אחריות על החיים, לקדם מטרות אישיות ולהתמודד עם אתגרים באופן פעיל, ולא מתוך תחושת קורבנות. סנגור עצמי כולל, בין היתר, זיהוי של מה חשוב, הצבת גבולות בריאים, ובקשת עזרה או תמיכה בעת הצורך—תוך שמירה על כבוד עצמי וכבוד לזולת. בחיי היומיום סנגור עצמי תורם לחיזוק תחושת מסוגלות, להפחתת תסכול וחוסר אונים, ולעיתים גם לשיפור מערכות יחסים, בשל יצירת תקשורת ברורה וישירה.

קווים מנחים לשיח הכולל סנגור עצמי:

1.     ניסוח שאינו תוקפני ומאשים – "אני מרגיש…" ולא "אתה…"

2.     ניסוח בקשה, עבודה בשיתוף פעולה ולא דרישה

3.     להתמקד בעובדות ורגשות

4.     לשמור על כבוד הדדי

ניתן לתכנן ולתרגל עם חברות הקבוצה שיחות שהיו רוצות לקיים עם דמויות משמעותיות בחייהן באופן כזה שיתמוך בתפקוד היומיומי שלהן.

 

 

 

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

בוני, א., מן, ע. וניסן, י. (2016). נייר עמדה התערבות טיפולית של ריפוי בעיסוק במסגרות בבריאות הנפש

בקהילה. כתב העת הישראלי לריפוי בעיסוק ,25,H53-  .61H

הדס-לידור, נ., ולכמן, מ. (2007) שיקום והחלמה בבריאות הנפש. ליתם הוצאה לאור: ישראל.

פולק, י' (18 בפברואר 2025). "טראומה בסירה אחת" – מציאות טראומתית משותפת והקבוצה הטיפולית

במלחמת "חרבות ברזל". פסיכולוגיה עברית.

American Occupational Therapy Association. (2020). Occupational therapy practice framework:

Domain et process (Vol. 74, No. 7412410010). Bethesda, MD, USA: American Occupational Therapy Association.

Baum, C.M., & Christiansen, C.H., (2005). Person- Environment- Occupation

Performance: An occupational based framework for practice. In C.H.

Christiansen, C.M. Baum, & J. Bass-Haugen (Eds.) Occupational therapy:

performance, participation and well-being (3ed, pp. 243-255). Thorofare,

Nj:Slack.

Deci, E.L. and Ryan, R.M. (1985) Intrinsic Motivation and Self-Determination in Human

Behavior, Plenum, NewYork.

Deegan, P. E. (1988). Recovery: The lived experience of rehabilitation. Psychosocial

rehabilitation journal, 11(4), 11.

Deegan, P. (1996, September). Recovery, rehabilitation and the conspiracy of hope. In

There’sa Person In Here”: The Sixth Annual Mental Health Services

Conference of Australia and New Zealand. Brisbane, Australia: Pat Deegan,

PhD & Associates, LLC.

Schröder, J., Nick, S., Richter-Appelt, H., & Briken, P. (2020). Demystifying ritual abuse-insights

by self-identified victims and health care professionals. Journal of Trauma & Dissociation, 21(3), 349-364.