אנדומיטריוזיס היא מחלה גניקולוגית נפוצה המשפיעה על אחת מתוך 10 נשים. המחלה גורמת להמצאותם של תאים דמויי רירית רחם גם מחוץ לרחם, בעיקר באזור האגן וחלל הבטן אך לא רק. כאשר תאים דמויי רירית הרחם נמצאים מחוצה לו הם ממשיכים להתנהג כהרגלם: גדלים, מתכווצים, מדממים – בהתאם להשפעה ההורמונלית של המחזור החודשי. בניגוד לרירית הרחם בסביבתה הטבעית, לתאים מחוץ לרחם אין מרחב הולם לפעולתם ואין להם לאן להתנקז. כך נגרמות דלקות מקומיות ונוצרים נגעים על ובתוך איברים פנימיים, הידבקויות בין איברים וציסטות (מתוך אתר קהילת אנדו ישראל).
מרבית הנשים שסובלות מאנדומיטריוזיס לא יאובחנו כלל, ואלו שכן יאובחנו יאלצו להמתין בין 4-11 שנים כדי לקבל אבחנה, תוך מסכת בדיקות וניתוחים לאישוש האבחנה (ACOG, 2019; Agarwal et al., 2019).

אנדומיטריוזיס עלול להשפיע על פעילות מינית, פעילות מערכת השתן והצואה, פוריות והתפתחות כאב כרוני (Agarwal et al., 2019). הכאב הרב הנובע מהמחלה משפיע באופן משמעותי על יכולתן של נשים להשתתף בפעילויות יום-יום, על מערכות יחסים ועל איכות חיים. דיכאון, חרדה ותחושת בידוד נמצאו קשורים לחיים עם אנדומיטריוזיס. כך גם בושה, הערכה ואמונה עצמית נמוכה, ודימוי גוף ירוד (Aerts et al., 2018). תסמינים נוספים המשפיעים לרעה על איכות החיים של אלו הסובלות מאנדומיטריוזיס כוללים מצוקה רגשית, חוסר אנרגיה, תחושת חוסר ערך, דאגה, תסכול, כעס וחוסר תקווה. כל אלו משפיעים על בריאות נפשית, גופנית וחברתית (Chauvet et al., 2018; Culley et al., 2017).

נשים רבות מעידות על הפרעה גם במערכות יחסים אינטימיות (Culley et al., 2018): ניהול יחסי מין ואינטימיות, תכנון והבאת ילדים, חיי עבודה פרנסה וניהול תקציבי – כולם מושפעים מתסמיני המחלה.

לאור כל האמור מעלה, מומלצת גישה ביו-פסיכו-סוציאלית המתמקדת באישה ובתפקידיה וכן במערכות יחסיה, בנוסף לטיפול מולטידיסיפלינרי (Culley et al., 2017; Aerts et al., 2018) וגישות ניהול עצמי של מחלה וכאב (Haskins, Maatz, & Zimmerman, 2015).

תפקידם של מרפאים בעיסוק בגישה טיפולית זו הוא לשפר איכות חיים ולסייע לנשים עם אנדומיטריוזיס לקחת חלק בעיסוקים משמעותיים בכדי להשיג איזון עיסוקי. טיפול ריפוי בעיסוק מסייע במציאת התאמות לשיגרות יומיות, מאפשר השתתפות בעיסוקים משמעותיים ומקדם אורח חיים בריא. כמקצוע הוליסטי מבוסס מדע (נוירולוגיה, אנטומיה, ביומכניקה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה), ריפוי בעיסוק מאפשר ניתוח פעילות ממוקד לקוח ולוקח בחשבון את הרצונות, הצרכים, היכולות, התפיסות וההקשרים של כל מטופלת תוך יישום אסטרטגיית התערבות מתאימה לאתגרים התפקודיים (Trueng,2019).

מוקדים ספציפיים בהם יכולים מרפאים ומרפאות בעיסוק להתערב באוכלוסיה זו כוללים איפשור השתתפות, התאמות הסביבה, שיפור שינה, ניהול כאב, התאמת שגרות והרגלים, סינגור עצמי, קביעת מטרות והבניית משימות ומסגרות זמן כדרך לניהול הסימפטומים של המחלה.

Robinson, Kennedy, and Harmon (2011) יצרו רשימה מקיפה של מוקדי התערבות למרפאים ומרפאות בעיסוק בהתייחסותם לטיפול בכאב כרוני, כסימפטום מרכזי באנדומיטריוזיס:

ADL

*הצבת מטרות *חשיפה מדורגת וקיצוב – pacing *ארגונומיה *שימור אנרגיה *ניהול עייפות *פעילות גופנית * ניהול עצמי *הסחות דעת *שיקום תעסוקתי *הגיינת שינה *סינגור עצמי *ניהול מתחים *עיסוקי פנאי *ניהול מיניות *הרפיה ורגיעה *אביזרי עזר *פסיכואדוקציה *חינוך ליציבה והתערבויות מוטוריות *ביופידבק *תרמותרפיה *אלקטרותרפיה *CBT וגישות התנהגותיות

הטיפול בריפוי בעיסוק מתמקד בחוויות האישיות של כל אישה בהתאם למצבה ובמסגרת תפקודה היום-יומי הייחודי לה. הבניית מנגנוני התמודדות, אסטרטגיות להתאמת הביצוע העיסוקי ואיפשור של עיסוקים משמעותיים מהווים הבסיס להתערבות בריפוי בעיסוק שנועד לשיפור איכות החיים ותחושת הרווחה של נשים עם אנדומיטריוזיס.